<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימנים ס"ג—ס"ד</h1>
<h2>דף לח.</h2>
והרשב"א ז"ל כתב הניח ישראל על גבי גחלים עוממות שלא היה התבשיל מתבשל בהן כמאכל בן דרוסאי אם בא הגוי והפך בהן הרי זה אסור כאלו הניח גוי וגמרן גוי. הניח ישראל על גבי האור והניח הגוי לשמור ולהפך מותר אין חוששין שמא יסלקנו הגוי קודם שיגיע למאכל בן דרוסאי. אע"פ שאמרו שהמליח כרותח של צלי וכבוש כמבושל לא אסרו מליחה או כבישה על ידי גוי וכן דברים (שנבשלין) [שנכשרין] באכילה על ידי עשון הכל מותר ביד גוי שלא אסרו אלא [מה שנעשה ע"י האור. כשגזרו חכמים על בישולי גוים לא גזרו אלא] דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי ודבר חשוב שעולה על שולחן מלכים לאכילה או ללפות בו את הפת אבל אם נאכל כמות שהוא חי אע"פ [שעולה על שלחן מלכים או שאינו ראוי לעלות על שלחן מלכים אע"פ שאינו נאכל כמות שהוא חי] אין משום בשולי גוים לפיכך דייסא מותרת וכן קליות וכן דגים קטנים מלוחין שבשלן גוי אבל דגים גדולים שבשלו הגוים אסורין. דבר הנאכל כמות שהוא חי שנתערב עם דבר שאינו נאכל [כמות שהוא חי] שבשלן גוי רואין עיקר התבשיל אם הוא מדברים הנאכלין [כמות שהוא חי] מותר ואם הוא מדברים שאינן נאכלין [כמות שהוא חי] אסור. כל שאסרו חכמים כענין של תורה אסרו לאסור פליטתן ותערובתן לפיכך בשר או דגים שבשלו גוים עם ירקות אע"פ שנאכלות כשהן חיין הירקות אסורין וכן בשר שמבשלין בתוך הפת אם בשלן גוי אע"פ שהסיק ישראל את התנור ואין הפת אסורה משום בשולי גוים הרי היא אסורה מחמת פליטת הבשר דכל שנאסר הבשר מחמת בשולי גוים אף פליטתו נאסר וכן הסכימו גדולי המחברים וכן עיקר. ולפיכך הכלים שבשלו בהן הגוים דברים שיש בהן משום בשולי גוים אסורין לפיכך צריך ליזהר בשפחות נכריות שלא יניחו הן הקדרות על גבי האש ואם הניחו צריך שיהפך ישראל קודם שיגיע למאכל בן דרוסאי. ואותן לחמים שעושין בתבלין וטחין פניהם בביצים לגוי הרי אלו מותרין לפי שהלחמים עיקר והביצה שעליהן טפלה היא להם. והרמב"ן ז"ל כתב דגוי (שאפה) [שבשל] קדרתו של ישראל ולא הפך בה ישראל אלא בתחלה וסופו ביד גוי שהתבשיל והקדרה והקערות הכל אסור. והר"ם במז"ל כתב כל שבשלו ישראל מעט בין בתחלה בין בסוף מותר לפיכך אם הניח הגוי בשר או קדרה על גבי האש והפך ישראל הבשר והגיס בקדרה או שהניח ישראל וגמר הגוי מותר.
